כל פתיחה, ובוודאי כל פתיחת עונה, היא שילוב של תקוות וחרדות. אצל אוהדים, וביתר שאת אצל הקבוצה עצמה, יש תמיד מתח וחרדות וציפייה לגלות מה באמת תהיה שווה הפעם. אני  די בטוח שהפליקנס הפתיעו הלילה רבים.

אז אכן, השקנאי הניו אורלינסי שלנו החליף מאז תום העונה נהג  (לנהג החדש קוראים סטן) ומוסך, החליף חצי סגל (המנוע אמנם נשאר, אבל כל השאר שופץ והוחלף), ולמרות שמרוצי הניסוי עלו בהצלחה (ניצחונות מול מיאמי ואפילו מול מילווקי), התחושה בקרב קהל מביני העניין היתה שהשנה הפליקן בעיקר יצלע לאטו, או שבמקרה הטוב ביותר ידדה לקראת עונה בינונית מינוס.

ופתיחת המשחק די ענתה על ה(אין) ציפיות.  התחושה לפני המשחק היתה הרי שהגאולה היחידה תגיע מציון, ושבלעדי זאיון, הקבוצה – איך לומר – לא תהיה מי יודע כמה… לא תאמינו כמה פעמים קראתי ושמעתי שלקבוצה הזו "אין קליעה מבחוץ" (אתמול 45.2% קבוצתי מהשלוש עם 19 מתוך 42!!! זריקות). לא תאמינו כמה פעמים קבעו שהיא תסתמך על ריבאונד התקפה (שהיה כמעט זהה לזה של טורונטו: 8 לעומת 7), ובעיקר כמה פעמים נאמר לי ושחוץ מאינגראם וזאיון אין מי שיקלע… (אתמול קלעו חמישה שחקנים בדאבל פיגורז).

אז זאיון פתח עם לונזו, אדאמס, אינגראם ובלדסו, ואכן הפליקנס הובילו  5-0 ואחר כך שבע שלוש לפני שטורונטו השוו ועלו ליתרון, אבל זאיון קלע את הסל הראשון שלו רק כשש דקות אחרי פתיחת המשחק כשעד אז הוא מאבד כדור, עושה עבירה ומחמיץ שתי קליעות עונשין.

זאיון גם יצא מהמשחק 7:38 דקות לפני סיומו. כאשר התוצאה היתה 6 הפרש לטובת הפליקנס: 99-93 ולא נכנס שוב.  מי ששיחקו בכל חמש וחצי הדקות האחרונות היו לונזו, אינגראם, רדיק, אדאמס והארט.

זאיון בהחלט היה מהאחראים על צמצום הפער באמצע הרבע השלישי, ואולי גם להשגת היתרון הקל, אבל לפחות אתמול זה בהחלט לא היה מופע יחיד שלו, וגם לא נראה כאילו המאמן חושב שהוא האורים והתומים, מה שקיבל תמיכה ממספר דקות המשחק, שאתמול העידו שזו הקבוצה של אינגראם ובלדסו, כשגם לאדאמס היו יותר דקות מאשר לזאיון.

בקיצור, יכול להיות שזה רק משחק ראשון. בהחלט סביר שיהיו משחקים שבהם הפליקנס יהיו תלויים ביכולת של זאיון, אבל המשחק האחד הזה לימד אותי שהשנה יש לשקנאים קבוצה ולא זוג כוכבים, ושיש לה מנהל שמתייחס לקבוצה כולה, ולא מפחד לצאת מהקיבעונות ומהנחות היסוד בהתאם לאירועים על המגרש.